מאמרים

 מיומנו של מטפל --- סיפורים אמיתיים מחדר הטיפולים

טיול של פעם בחיים

ברגע האחרון הצלחנו למצוא רכב גדול שהכיל את כל המשפחה ואחרי הפסקה של שנים רבות יצאנו בחג לטיול משפחתי ליומיים. בעלי הצליח להפתיע אותנו ובבית שררה אוירה של מחנה קיץ. יצאנו  לדרך שמחים ועליזים משאירים בבית את המחשבים ושאר מכשירים אלקטרוניים, היה חשוב לנו לנצל את הימים הללו לעצמנו, להיות ביחד, לספר אחד לשני, להקשיב, להרגיש, לשתף איש את רעהו וגם להתווכח על מה שהיה שנוי במחלוקת, ולא היו חסרים נושאים כאלו במשפחתינו.

גלי חום של התרגשות חלפו בגופי הצנום, לא ידעתי את נפשי מרוב שמחה, חשתי שאנו בפתחה של תקופה חדשה בחיינו הזוגיים והמשפחתיים, הרגשתי חיבה גדולה לבעלי, לא יכולתי  וגם לא רציתי להסתיר את שהתחולל בנפשי, עיניי הביעו  את כל הסיפור. ראיתי את בעלי מעמיס על הרכב ומארגן את הציוד כמו בימים ההם כשהכל היה בסדר, שחיינו היו שמחים, שילדינו נולדו והבית התנהל, על פני השטח, על מי מנוחות. הסתכלתי במבטי אהבה וחיבה על בעלי, ידעתי כמה כל זה חשוב לו, ידעתי עם מה הוא מתמודד, שנינו כבר ידענו שעיקר העבודה היא שלו, בתוכו, שהתפקיד המרכזי שלי הוא לתמוך בו, להיות סבלנית כלפיו, לא לחכות לתמורה, לא להמתין לתוצאות כעת, לתת לו לעבור את התהליך ברוגע ובנחת, לאפשר לו את העבודה הפנימית שהחל לעשות. כל בני הבית הרגישו שעוברים עלינו ימים טובים, רגועים ושלווים, והטיול הזה כלל לא עלה במחשבתי, לא ראיתי את בעלי מוותר על ימי עבודה, לא ראיתי את ילדיי מוותרים על פלאפונים ומחשבים, לא יכולתי לדמיין תמונה כזו בדמיון הכי פרוע שלי, אבל המציאות דיברה בעד עצמה, ההכנות לטיול המשפחתי היו בעיצומן, ההתרגשות והשמחה הציפו אותי ומלאו את ליבי.

ארוחות הערב והבוקר בבית המלון התארכו יותר מסעודות שבת. ישבנו כולנו ולא רצינו לקום, ישבנו ושוחחנו על כל נושא שבעולם ברוגע, בשלווה, לא מהרנו לשום מקום, אף חבר לא המתין לאחד הילדים למטה לצאת לאן שהוא....היינו עם עצמנו, היינו ביחד. המכשירים הניידים והמסכים למיניהם נשארו בבית בלי שביקשתי, כאילו לחשתי סוד: למכשירים הניידים אין מקום, שלא יפריעו לנו להיות אחד עם השני, שלא יפריעו לקשרים בנינו לצמוח, שלא יפריעו לנו להיות, פשוט להיות.

זה היה פלא גדול לראות את כל בני המשפחה מטילים יום שלם בקניון הקטן, שמחים ונהנים אחד עם השני. אלו עסוקים בלרוץ במרחב הפתוח, אלו עסוקים בהגדרת צמחים, אלו בלחפש זוחלים ואחרים פשוט הולכים אחד ליד השני ומשוחחים בשקט כאילו לוחשים סוד על דבר מה שקורה בחייהם, מי יודע אולי על העבר, אולי על ההווה המתרחש, ושמא על העתיד שהחל לבצבץ בצבעים וורודים. טיילנו בטבע, במרחב הפתוח והשארנו את הקניון שבעיר ואת האורות המהבהבים מאחורינו, היינו אחד עם השני, היינו ביחד, פשוט היינו.

רגשי תודה מלאו את ליבי בדרכנו הביתה, רציתי לומר תודה אך לא ידעתי למי, בזכות מי עברנו ימים משמעותיים שמזמן לא היו לנו, מהו הסוד שאיפשר לנו ימים רגועים ושלווים אחד עם השני בלי טלפונים, בלי מחשבים ובלי עיסוקים אחרים.

הגענו הביתה בשעת לילה מאוחרת לאחר נסיעה ארוכה כשכולם ישנים בנועם ובשלווה חוץ מבעלי שנהג בזהירות ובבטחה, מביט במראה, מתבונן בילדים הנמים את שנתם ומתמלא כוח כשרואה את כל בני המשפחה בשלווה וברוגע. הוא לא שם לב שגם אני נשארתי ערה, מתבוננת בו, שומרת עליו, מביטה בעיניו הטובות, בטוב ליבו שהשפיע מטובו לעולם, לא מפסיקה להתפעל ולהעריך את העבודה שהוא עושה עם עצמו בחודשים האחרונים המשפיעה על כל הבית, כשלפתע בלי משים התבהרה לי התמונה והבנתי באותם רגעים שלולי הנכונות של שנינו לגעת בקשיים הרבים שליוו את חיינו הזוגיים, לולי הנכונות של שנינו לפתוח את הכאב, לגעת בו, לדבר עליו, על התסכולים והכעסים, על האכזבות והיאוש שהחל לכרסם בתוכנו, לא היינו מגיעים לימים החדשים שהחלו להיות, ימים של שיחה והקשבה, קירבה והכלה, ימים שהחלנו לבנות מחדש את התא המשפחתי המלוכד שלנו, השמח להיות ביחד, נהנה משיחה נעימה וגם מוויכוחים קולניים.

בית חלומותינו, הבית עליו חלמנו שנים רבות החל לבצבץ ולהגלות מעבר לאופק.

לתגובות בני וורצמן

מטפל ומאמן זוגי ומשפחתי

0525666968

Beny500@gmail.com

http://beny-vurtsman.blogspot.co.il/